החלטה בתיק ב"ש 9820/07

הקדמה:

1.      בפני בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם,  בת.פ. 3102/07.

2.      כתב האישום כולל 20 אישומים. 15 מתוכם מיוחסים למשיב מס' 1 (אישומים 1-14, ו- 19), 7 מתוכם מיוחסים למשיב מס' 2 (אישומים 1, 10 ו-11 ביחד עם משיב מס' 1, אישומים 15, 16 ו- 20 ביחד עם משיב מס' 3, ואישום מס' 17 כנאשם יחיד), ו- 4 מיוחסים למשיב מס' 3 (אישומים 15, 16, ו- 20 ביחד עם משיב מס' 2, ואישום מס' 18 כנאשם יחיד). יצוין, כי אישום 19 מייחס למשיב מס' 1 עבירה של איומים כלפי שוטר, שבוצעה לפי הנטען במהלך מעצרו, ואילו אישום 20 מייחס למשיבים 2 ו- 3 עבירות של איומים, תקיפת שוטרים והפרעה לשוטרים בעת מילוי תפקידם, שבוצעו במסדרון בית משפט השלום בירושלים, בעת שהוארך מעצרם בשלב החקירה. אישומים אלה מינוריים יחסית ליתר האישומים, ובנוסף לכך המשיבים לא נחקרו עליהם, ולפיכך לא יהוו אלה תשתית להחלטתי.

3.      מרבית סעיפי כתב האישום עוסקים בפרשת סחיטתו של בעל חברת הסעות, רותם אינדיק, במשך למעלה משלוש שנים בידי המשיב מס' 1, כאשר המשיבים מס' 2 ו-3 "מופיעים בזירה" ביחס לאירועים מסוימים, כפי שיפורט בהמשך. מדרך הטבע, העבירות המיוחסות למשיבים הינן עבירות של סחיטה באיומים, ולעיתים אף סחיטה בכוח. מתלונן בולט נוסף בתיק הוא שאול נחום, אשר העבירות כלפיו בוצעו בידי משיבים 2 ו-3 בלבד. בכל הנוגע אליו, מיוחסות למשיבים 2 ו- 3 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, המתבטאות בהוצאת כספים רבים מידיו בתואנות שווא, תוך ניצול נכותו הפיסית הקשה. אישום אחד (אישום מס' 18) בהקשר אליו, מייחס למשיב מס' 3 עבירה של סחיטה בכוח. פרשה אחת מבין הפרשות המיוחסות לנאשמים אלה קושרת בין המתלונן אינדיק לבין המתלונן נחום (אישום מס'  15), כפי שיפורט בפרק העוסק בראיות לכאורה.

4.      עו"ד קמר, המייצג את המשיב מס' 1, הודיע בפתח דבריו כי עיקר טיעונו יתייחס לעילת המעצר ולחלופות, שכן בשל קוצר הזמן לא יכול היה להתכונן כראוי לבחינת הראיות עצמן. יחד עם זאת, הודיע עו"ד קמר, כי אין הוא יכול להסכים לכך שיש ראיות לכאורה. לדבריו, הוא מוכן להעריך כי כתב האישום משקף בצורה יבשה וסלקטיבית חלקים מהודעות המתלונן, ומבחינה זו כתב האישום אינו המצאה, אולם קיימת בעייתיות משמעותית בראיות. בסופו של דבר, מיקד עו"ד קמר חלק ניכר מטיעונו בחומר הראיות, ובעיקר ביקש לשכנע כי כבר בשלב הזה יש להגיע למסקנה כי עדותו של המתלונן אינדיק אינה מהימנה, וכי אין לה חיזוקים. סיכויי ההרשעה, כך טען, אינם גבוהים. בנוסף, כאמור, ביקש לשכנע כי אין הצדקה למעצרו של המשיב, וכי מכל מקום ניתן להסתפק בחלופה.

5.      כזה היה גם טיעונה של עו"ד רם בשם המשיב מס' 2, ואילו עו"ד פרידמן, בשם המשיב מס' 3, ביקש להוסיף על כל אלה כי לדעתו צריך יהיה להפריד את משפטו של משיב מס' 3 בשל מיעוט האישומים המיוחסים לו והעדר קשר לפרשה הגדולה בתיק, המשתרעת על פני אישומים רבים, היא פרשת סחיטתו של אינדיק, למעט האישום מס' 15.

6.      המאשימה, לעומת זאת, סבורה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיבים, כשהיא נשענת על עדויותיהם של שני המתלוננים העיקריים בתיק, המגובות בחיזוקים. כך גם טענה בפני ב"כ המאשימה, עו"ד דמתי, כי בהינתן הראיות לכאורה, קיימות בתיק זה עילות מעצר אשר אינן מאפשרות השגת מטרתן בחלופה.

7.       בנסיבות אלה,  היה עלי להתייחס לטיעון ב"כ המשיבים כטיעון הכופר בקיומן של ראיות לכאורה, גם אם הסכים עו"ד קמר, על דעת חבריו, כי יש ראיות לכאורה "בצורה יבשה", כלשונו. מאחר שבשלב זה של בחינת הראיות אין נבחנת מהימנותם של עדים, ואין נדרשת התייחסות פרטנית למשקלן של העדויות (ראו, למשל, בש"פ 8660/95 אבו גאנם נ. מדינת ישראל, לא פורסם), לא אתייחס לכל פרשה ופרשה כפי שנפרשה בכתב האישום הארוך. אולם, כדי להניח את דעתם של ב"כ המשיבים שלא הסתפקתי בבדיקה "יבשה" של חומר הראיות, בחרתי להתמקד במספר פרשות, שנראו בעיני מרכזיות ובעיקר מדגימות את דרך התנהלותם של המשיבים, כפי שמייחס זאת להם כתב  האישום.

8.       דרך הילוכי תהיה כדרך הילוכו של החוק: תחילה אבדוק אם בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיבים, לאחר מכן אבחן אם מתקיימת עילת מעצר בעניינם, ולבסוף אבחן, בהנחה שימצא כי התקיימו שני התנאים גם יחד, האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופה.

ראיות לכאורה: משיב מס' 1

9.      המתלונן העיקרי בתיק, רותם אינדיק, מייחס את תחילת צרותיו, ואת היכרותו עם המשיב מס' 1 המכונה בפי כל אייל, וכך יכונה להלן, לעסקה עם מפלגת ש"ס ערב הבחירות בשנת 2003. אינדיק, כאמור לעיל, הוא בעל חברת הסעות. מפלגת ש"ס שכרה את שירותיו לשם הסעת פעילים ביום הבחירות. אינדיק נקשר בחוזים לשם כך עם קבלני משנה, שכן לא היו בבעלותו כלי רכב במספר מספיק כדי לעמוד בצרכים. קבלני משנה אלה אמורים היו לקבל את שכרם מידיו, לאחר שיקבל הוא את התשלום שמפלגת ש"ס אמורה הייתה לשלם לו עם סיום העבודה, סמוך לאחר יום הבחירות. לטענתו, ש"ס לא עמדה בתשלומים ונותרה חייבת לו סכום של מאות אלפי שקלים (הודעת אינדיק מיום 1.5.07). חוב גדול זה קלע אותו לקשיים כלכליים, והוא לא מסוגל היה לעמוד בתשלומים לקבלני המשנה אותם העסיק במסגרת החוזה עם ש"ס. חלקם החלו ללחוץ עליו על מנת שיפרע את חובותיו. על רקע זה נכנס אייל לתמונה.

10.  להלן אתייחס למספר סעיפים מסעיפי האישום על מנת להדגים את מערכת הראיות הקיימת בתיק.

אישום מס' 1: ירון חדד

11.  אינדיק מספר (הודעה מיום 3.5.07), כי ביום מן הימים, בתחילת ינואר 2004, היה עד לאירוע אלים, במהלכו הוכה פקיד בתחנת מוניות הסמוכה למשרדו, אשר מימון שמו, בשל סכסוך כלשהו אשר לא כאן המקום לפרטו. המכים, שני אנשים אשר עד לאותו יום לא הכיר, סיימו את "מלאכתם", ואז התברר לו, להוותו, כי משימתם לאותו יום הייתה כפולה: גם "לטפל" באותו מימון וגם לגבות ממנו (מאינדיק) חוב שהוא חב לשני קבלני משנה, שהועסקו על ידו במסגרת ההסכם עם ש"ס. שניים אלה, שהיום הוא יודע כי האחד הוא אייל, והאחר הוא משיב מס' 2, משה יחיעם, המכונה מומי, התפנו לברר מי הוא אינדיק, ומשהנוכחים במקום הצביעו עליו, ניגשו אליו, ואייל אמר לו כי יש שני נהגים שהוא חייב להם כסף מיום הבחירות, וכי הם יבואו למחרת לקחת את הכסף. הדברים נאמרו, לטענתו, בצורה מאיימת, וכמובן היה סיפק בידו להתרשם במו עיניו  מן המכות שספג אותו מימון.

12.  זה המקום להכניס לתמונה דמות נוספת, יחזקאל בן-אבו, המכונה יחיאל, ובשם זה אכנה אותו להלן. יחיאל הנ"ל, הועסק אותה עת על ידי אינדיק כנהג, אולם בנוסף על כך הפך להיות איש אמונו. בשל קשי הנזילות אליהם נקלע אינדיק, עסק יחיאל בגיוס הלוואות בשוק האפור בעבורו. שיקול דעתו של אינדיק בנוגע לאמון שנתן ביחיאל התברר, כעולה מכלל הודעותיו של אינדיק, כשיקול דעת מוטעה ביותר. יחיאל, שהיה עד לאירוע הנ"ל,  אמר לאינדיק לא לדאוג שכן הוא מכיר אנשים שיאמרו לשניים לא לבוא למשרדו יותר. אלא שהשניים הופיעו למחרת היום, כפי שהבטיחו, ודרשו את הכסף שהוא חייב לשניים מן הנהגים שהעסיק כקבלני משנה: ירון חדד ויהודה. הם דברו בצורה מאיימת, ואמרו ש"מרגע זה אף אחד לא עובד פה יותר". אינדיק אמר שיצלצל למשטרה, ובתגובה אייל תפס אותו בידו. יחיאל נכנס למשרדו, אמר לו כי הוא מכיר את האנשים הללו, והוציא אותם החוצה. בשעות הערב הם שבו, והתחילו לצעוק כי הם רוצים את הכסף עכשיו. אייל התקרב אליו כשהפרצוף שלו בתוך הפנים שלו וצעק "מניאק, תביא את הכסף עכשיו". מומי (משיב מס' 2), הפעיל עליו לחץ בעצם הבריח באופן שגרם לו לכאב רב, וכדי שהמסר יוטמע היטב אמר לו כי הוא נוהג ללכת ברחובות מאה שערים ולדקור אנשים להנאתו. האלימות המילולית והפיסית שננקטה כלפיו, וכשזכר המכות שהוכה מימון מתחנת המוניות טרי, הביאה את אינדיק לכתוב שיקים לכיסוי חובותיו לאותם נהגים, ולמסור אותם לידי השניים (הודעות אינדיק מיום 3.5.07 ו- 24.7.07).

13.  לגרסתו של אינדיק בנוגע לאירוע זה מספר חיזוקים, ואציין את חלקם:

יחיאל, המכיר את אייל מילדות, וכפי שנראה בהמשך אף שיתף עימו ועם חבריו לכתב האישום פעולה במהלך האירועים נשוא כתב האישום שלפנינו, מאשר כי אכן התרחש אירוע במהלכו הופיעו אייל ומומי עם שיקים של ירון חדד בעניין החוב. לדבריו גם ירון הצטרף מאוחר יותר. הוא מעיד בחקירתו כי השלושה צעקו על אינדיק ובסופו של דבר הגיעו להסדר ביניהם, לאחר שהוא עצמו התערב כדי להרגיע את הרוחות. אין לו מושג מדוע צריכים היו אייל ומומי להתערב בסכסוך לא להם (הודעת יחיאל מיום 25.7.07). כמו כן אומר יחיאל באותה הודעה כי הוא זוכר "ויכוח או ריב" בין אשר מימון לבין מומי, ושקראו לו להגיע למקום בגלל הריב. כמה נוח, הוא הגיע למקום בדיוק כשהריב נגמר.

אשר מימון מכחיש במפגיע כי הוכה על ידי מאן דהוא. ניסיונו של אינדיק לנהל עימו שיחה מבוקרת ומוקלטת בידי המשטרה, בלא ידיעתו, לא צלח, והשיחה נותקה על ידו בשנייה בה ביקש אינדיק לשוחח עימו על אותו אירוע אלים (תמליל שיחות מיום 30.7.07). אלא שבהודעותיו במשטרה הוא מתאר אירוע אלים שהתרחש לפני מספר שנים בתחנת המוניות הנ"ל. התיאור דומה במהותו לתיאור אותו מוסר אינדיק בהודעותיו, וכך גם מתואר אחד מן התוקפים תיאור העולה בקנה אחד עם דמותו של מומי ("דתי עם זקן, גבוה", הודעותיו מיום 7.6.07 ו- 24.7.07). ההבדל העיקרי בין הגרסאות הוא זהות המוכה, אשר לדבריו של מימון היה אדם בשם קובי. אני סבורה כי למרות הסתירה בין גרסתו של אינדיק לבין גרסתו שלו, המתמקדת בעיקרה בזהות המוכה, יש בגרסתו כדי לתמוך באינדיק, שכן על פניו, הסתירה ניתנת להסבר, שהרי ניתן להבין לליבו של מימון המבקש להתרחק ממקרה זה. סתירה זו נחלשת עוד יותר לנוכח דבריו של יחיאל בהקשר זה.

מנגד, ירון חדד מכחיש בהודעתו (מיום 24.7.07), כי שלח אי פעם את אייל ומומי לגבות מאינדיק את החוב שהוא חייב לו. הוא מאשר, אמנם, כי עבד כקבלן משנה עבור אינדיק במערך ההסעות של ש"ס ביום הבחירות, אולם טוען כי למרות העיכובים שהיו בתשלום, הדברים הסתדרו לשביעות רצונו. גם סתירה זו ניתנת להסבר בשלב זה של בחינת הראיות, במיוחד בשים לב לגרסתו של יחיאל המתוארת לעיל.

ועל כל אלה יש להוסיף, את שתיקתו הגורפת של אייל במהלך חקירתו במשטרה, למעט האמירה המצומצמת עד מאוד בתוכנה, לפיה הוא ואינדיק חברים והכל "שטויות" (הודעה מיום 17.7.07). הערה זו מתייחסת, כמובן, לכל סעיפי האישום המיוחסים למשיב מס' 1.

אישום מס' 11: משה זריהן

14.  זריהן אף הוא אחד מאותם קבלני משנה שהועסקו על ידי אינדיק במערכת הבחירות של ש"ס. אינדיק נותר חייב לו סכום של 4500 ש"ח. אותו זריהן היה חייב כסף לאדם אחר, שלמה כהן שמו. וכך, לדבריו של אינדיק, הוזעק על ידי יחיאל למשרדו באמצעות מכשיר הקשר, יומיים או שלושה לאחר האירוע המתואר לעיל, בטענה כי הצמד אייל ומומי מבקשים לשוחח עימו ועם משה זריהן. אינדיק טוען כי במשרדו, היכו השניים את זריהן בכל חלקי גופו, צעקו עליו וקיללו אותו. זריהן עמד להתעלף וביקש שיפסיקו. הם המשיכו בלא הפסקה עד שהוא עצמו התערב, למרות שפחד. זריהן ביקש כי כחלק מן החוב שהוא חייב לשלמה כהן יגבו את שמגיע לו מאינדיק. אינדיק הסכים הן משום שפחד על עצמו והן משום שפחד על זריהן, וכתב שיק על הסכום הנ"ל (אינדיק מיום 3.5.07).